בכל מערכות יחסים בין בני זוג, יש היבט כלכלי, "ממוני", כספי, רכושי וכיו"ב.
מההיבט הזה, מערכת היחסים הזוגית, דומה לכל מערכת יחסית כלכלית אחרת, שאיננה בין בני זוג. למשל יחסים שבין שני שותפים, המקימים עסק משותף או חברה משותפת, יחסים בין שוכר ומשכיר, ואפילו, מערכת יחסים שבין הורים לילדים.
על כל סוגי היחסים הנ"ל, חלים חוקים, המסדירים את הפעילות המסחרית האמורה.
על שותפים, תחול פקודת השותפויות [נוסח חדש], תשל"ה-1975
על יחסי שוכר – משכיר יחול חוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971.
על מערכות היחסים שבין הורים לילדים (חובת ההורים למזונות ילדיהם, ולהפך- חובת הילדים לדאוג לצרכי הוריהם והורי הוריהם) יחול חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959.
ואכן, גם על מערכות יחסים שבין בני זוג (למעט "ידועים בציבור") יחול חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973.
למרות קיומו של חוק השכירות, המשכיר והשוכר אינם חותמים על הסכם שכירות ביניהם?
למרות קיומה של פקודת השותפויות, האם שני שותפים, המקימים עסק משותף, לא יחתמו על הסכם שותפות ביניהם?
למרות קיומו של חוק המזונות, האם הורים גרושים, אינם מסדירים ביניהם את חלוקת המזונות? ולהפך, כאשר הילדים דואגים למזונות הוריהם, האם הם אינם עורכים הסדרים ביניהם של חלוקת הנטל?
השאלות הנ"ל, הן כמובן שאלות "רטוריות". התשובה ברורה. נערכים הסכמים.
וניתן לתת דוגמאות רבות נוספות.
הסיבה לעריכת הסכמים, למרות קיומם של החוקים היא, שהחוקים קצרים. אינם ממצים. אינם מפורטים. הם אינם ההסדרים שלכם. הם הסדרים כלליים בלבד, שטחיים אם תרצו. הם מכנה משותף לכולם. לכל השותפים. לכל הזוגות. לכל השוכרים והמשכירים. לכל ההורים והילדים.
וכדי שהם יתאימו לכולם, הם חייבים להיות כלליים בלבד, ומתייחסים רק למינימום הנושאים האפשריים. כי אם לא כך- הם לא יתאימו לכולם. לא ניתן יהיה להתאים אותם לכולם. זה ככה תמיד, לגבי מכנה משותף לכל קבוצת אנשים, בכל תחום.
ולכן, כל החוקים, הנוהגים והחלים בחיי המסחר הרגילים, למעט אלו שבתחומי המשפט הפלילי, הם דיספוזיטיביים, כלומר- ניתן להתנות אותם, לשנות אותם ולהתאים אותם לצרכיכם. יתירה מכך, ההמלצה של בתי המשפט, ואפילו של החוקים עצמם היא חד משמעית. עשו לכם את ההסכם וההסדר שלכם, כיוון שהחוק איננו, ואף לא מתיימר להיות מספיק ומספק בשעת מבחן.
עיינו למשל בחוק יחסי ממון.
הסדרי הרכוש שבו, נעשים על פני כארבע שורות בלבד: מתנות וירושות יחולקו בין בני הזוג כך וכך.., צבירות משותפות במהלך הקשר יחולקו כך וכך.., רכוש עבר יחולק כך וכך.., גימלה מהבטל"א, תחולק כך וכך.., כל זה על פני כ 4-5 שורות, וזהו. אתם באמת מאמינים שניתן להסדיר הסכם ממון, שתוחלת החיים שלו ארוכה, לעתים 10, 20 ו 30 שנים עד פרידה- כל זה בכמה שורות כלליות ולא ברורות? ומה על הגילגול של הרכוש המוזכר על פני עשרות שנים? ומה זה בכלל צבירות משותפות? וכו'.
